מהי גֶמולוגיה
היא תורת אבני החן, או מדע חקר אבני החן,
והיא תת-ענף של המינרלוגיה העוסקת באבנים וגבישים טבעיים באופן כללי,
ושל הגאולוגיה. מקור השם במילה האנגלית גֶ’ם (gem), שפירושה אבן-חן.
מהי גמולוגיה הגימולוגיה עוסקת במיון וסיווג אבני חן ויהלומים ,
זיהוין, תיעוד צורתן, המבנה הגבישי שלהן, אופן ליטושן, פגמים באבן ואינקלוזיות.
כן הוא עוסק בהערכת השווי של אבני חן והיהלומים.
מרבית העיסוק בגמולוגיה מתבצע במעבדה גמולוגית בה מכשור רב ומתקדם לאבחון אבני החן השונות
החל ממיקרוסקופים ועד מכונות מתקדמות לבדיקת אמיתות האבן ,צבעה , ניקיונה , האם היא עברה איזה שהוא טיפול לא טבעי ביד אדם וכ”ו.
ענף נוסף של המקצוע עוסק בעבודה המעשית של ביקוע וליטוש אבני חן
בצורה הגולמית באופן המיטבי עד להפקת אבן החן המלוטשת המרהיבה שאנו מכירים.
העוסק במקצוע הגמולוגיה נקרא גמולוג.
חלק נוסף ועקרי בגמולוגיה הוא סיווג הגבישים על פי סוגם וסיווגם על פי קריטריונים הנוגעים לסוג הגביש.
גבישים מסווגים ומוערכים לפי מספר קריטריונים מוגדרים:
משקל הגביש ,יופי-עומק הצבע או (חוסר הצבע ביהלום ), מידת הברק, פגמים פנימיים באבן ואופן הליטוש של האבן.
עמידות – מדד המורכב מארבעה מדדים פנימיים:
קשיות – עמידות בפני שריטות, ויכולת החריטה בחומרים אחרים. יהלום הוא החומר הקשה ביותר בטבע אשר ידוע לאדם קשיותו בסולם מוס* – 10
קשיחות – עמידות האבן בפני שבירה וסדיקה.
עמידות – עמידות כימית להשפעות חיצוניות כגון חומצה, חום, אור, תהליכים כגון חמצון, וחשיפה לכימיקלים אחרים (כמו דטרגנטים).
נדירות – מידת הימצאותה של האבן בטבע. אבן עשויה להיות נדירה בשל החומרים המרכיבים אותה או בשל מורכבות הנסיבות הטבעיות המאפשרות את היווצרותה, ואף בשל הקושי הכרוך בכרייתה.
אבנים יקרות מוערכות גם לפי גודלן ומשקלן, אם כי לא תמיד אבן גדולה מאותו סוג תהיה יקרה יותר מאבן קטנה, והמחיר מושפע גם מפגמים באבן המסוימת, או צורת הליטוש, אם אין מדובר באבן גולמית. לעתים, מספר אבנים קטנות שהופקו מאבן אחת גדולה יהיו שוות יותר מאשר האבן הגדולה המקורית. לעתים החלוקה לאבנים קטנות מתבצעת עקב פגמים באבן הגדולה, או עקב מיעוט הקונים המסוגלים להציע את המחיר עבור אבן גדולה במיוחד.
סוגי האבנים:
אבני החן הן ברובן גבישים (קריסטלים) אאהודרלים (בעלי צורה מושלמת) או סבהדרלים (בעלי צורה כמעט מושלמת) של מינרלים שונים.
נהוג לחלק אבני חן למספר קטגוריות:
אבנים יקרות – כגון יהלומים- שקשיותם 10 בסולם מוס*,
קורונדום-(ספיר או רובי)שקשיותם 9 בסולם מוס*
ברקת -(אזמרגד- אמרלד ) שקשיותו 7.5 בסולם מוס*,
אבנים אלו הן נדירות ומיוחדות מאוד ובטבע ניתן למצוא אותן רק באזורים מסוימים בעולם.
לחלקן מבנה גבישי המקנה להן תכונות אופטיות ייחודיות וכן תכונות פיזיקליות המקשות את עיבודן,
ובנוסף תהליך כריתן הוא מורכב ויקר להפליא.
שילוב של גורמים אלו בתוספת פיקוח בינלאומי הוא הסיבה למחירן גבוה.
אבנים חצי יקרות – כגון טופז, קוורץ או גרנט, בעלות נפיצות גבוהה יותר ופשוטות יותר לעיבוד וקשיותן נע בין 7-8 בסולם מוס
ולפיכך גם מחיריהן יחסית נמוכים יותר.
חשוב לציין שכל אבני החן על פי הגדרתן חייבות להיות ברמת קשיות 7 ומעלה בסולם מוס*
קיימות גם אבני חן סינטטיות:
אבנים סינתטיות – אבנים מעשה ידי אדם שנוצרו באופן מלאכותי כאבן המצויה בטבע.
אבנים מעשה ידי אדם – תצורות גביש סינתטיות שאינן מופיעות באופן אחר בצורה טבעית בכדור הארץ, כמו ביסמוט.
אבנים אורגניות – אבנים הנוצרות בטבע, כתוצאה של תהליך אורגני, שנחשבות כאבני חן ואף עונות להגדרה של מינרל, כגון פנינה או ענבר.
כמו כן, ניתן לייצר חיקויים לאבני חן מזכוכית, שלה הרכב כימי כמו לגביש הקוורץ, אולם היא בעלת מבנה אמורפי להבדיל מהמבנה הגבישי המסודר המוביל ליצירת גביש הקוורץ ותכונותיו האופטיות הייחודיות.
מחירן של אבני החן:
אבן החן היקרה ביותר הוא היהלום אך יש יוצאים מן הכלל היות וישנם יהלומים בעלי ערך כספי שונה.
לעיתים קרובות ישנן אבני חן היקרות מן היהלום אפילו באופן משמעותי כגון ספיר ,רובי, וברקת.
בשנים האחרונות עלתה הפופולריות של אבני החן בעולם בעיקר בגלל צבען וייחודן ודבר יצר ביקוש רב ולכן עלה מחירן בשוק החופשי.
בגלל זאת התחילו להופיע המון אבני חן סינתטיות ויהלומים סינתטיים(מעשה ידי אדם )
או אבני חן ויהלומים המטופלים בתהליכים שונים על מנת לשפר את איכותן וכן נוצר אותו אפקט בעין בלתי מזויינת ,
אך מחירן הוא זול בהרבה.
לכן כל כך חשובה עבודתו של הגמולוג על מנת למיין לתעד ולהעריך את אבן החן ואמתותה.
המעבדות הגמולוגיות המובילות בעולם הם:
GIA : Gemological institute of America
HRD:HRD Antwerp institute of gemology
EGL: European Gemological Laboratory
סולם מוֹס הוא סולם בן עשר דרגות למדידת קשיות של מינרלים.
קשיות המינרל נמדדת במידת ההתנגדות שלו לחריצה על ידי מינרל אחר.
סולם מוס נערך על ידי המינרלוג הגרמני פרידריך מוס (Friedrich Mohs) בשנת 1812,
והוא המקובל ביותר בין כמה הגדרות קיימות למדידת קשיות של חומרים.
מוס ערך את הסולם בן 10 הדרגות על פי עשרה מינרלים זמינים, החל במינרל הרך ביותר – טלק (שדרגת הקשיות שלו 1)
ועד למינרל הקשה ביותר – יהלום (שדרגת הקשיות שלו 10).
החומרים:
חומרים נמדדים כנגד הסולם באמצעות איתור החומר הקשה ביותר שהם מסוגלים לחרוץ.
הטבלה דלהלן מראה השוואה עם קשיות מוחלטת כפי שנמדד על ידי סקלרומטר (מכשיר הבודק קשיות).
אין בין דרגות הקושי המובאות בסולם מוס קשר מתמטי שיטתי.
לדוגמה קורונדום (במקום התשיעי) קשה פי שניים מטופז (שבמקום השמיני) אך יהלום קשה מקורנדום פי ארבעה.
קשיות מינרל קשיות מוחלטת
1 טלק (Talc) 1
2 גבס (Gypsum) 3
3 קלציט (Calcite) 9
4 פלואוריט (Fluorite) 21
5 אפטיט (Apatite) 48
6 אורתוקלז (Orthoclase) 72
7 קוורץ (Quartz) 100
8 טופז (Topaz) 200
9 קורונדום (Corundum) 400
10 יהלום (Diamond) 1600
סטודנטים לגאולוגיה לומדים את סולם מוס באמצעות המנמוניקה:” The Girls Can Flirt And Other Queer Things Can Do” שבה כל אות ראשונה במילה מייצגת את המינרל המתאים בטבלה.
משמעות הנתונים בטבלה היא לדוגמה שגבס שדרגת קשיותו גבוהה מטלק יחרוץ בטלק. דרגת הקשיות של חומר שחורץ מינרל מסוים המצוי בטבלה, אך נחרץ על ידי מינרל המצוי מקום אחד מעליו בטבלה היא ביניהם. כך למשל לציפורן בכף היד דרגת קשיות 2.5, לסכין – דרגת קשיות 5.5, ולזכוכית – 6-7.
הטבלה המקורית שנכתבה על ידי מוס כללה רק עשרה מינרלים, אך הורחבה מאז. מאחר שמוס הגביל את הסולם לעשרת המספרים הטבעיים הראשונים, הערכים שניתנו למינרלים אלו עשויים לכלול 2 ו-3 ספרות מעבר לנקודה העשרונית.